בעוד שהיום גם דשני פוספט וגם אשלג (אשלגן) מופקים מחומרי הזנה שנכרו, בתחילת המאה ה-19 הם היו זמינים בעיקר ממקורות ביולוגיים. פיתוח שיטות ייצור פוספט כימיות אפשר את בניית מפעל הדשנים הראשון בשנת 1842 וייצור בקנה מידה תעשייתי של אשלג ממלחים מינרליים החל בגרמניה בשנת 1860.
למרות שיתרונות החנקן לא הוכרו מיד, מרכיבי מחזור החנקן התגלו בשלבים במהלך המאה ה-19, מה שהוביל לעלייה בביקוש לדשני חנקן עד סוף המאה. מכיוון שמספר שיטות לייצור דשני חנקן בקנה מידה תעשייתי הופיעו בתחילת המאה ה-19, תהליך האבר-בוש הפך במהרה לבולט ביותר. תהליך זה פועל על גז טבעי וכרוך בתגובה כימית בין חנקן ומימן בכור-בלחץ וטמפרטורה-גבוהה, ומייצר אמוניה. המפעל הראשון בקנה מידה תעשייתי של Haber-Bosch החל לפעול בשנת 1913, מסמן עידן חדש בייצור דשני חנקן.
ככל שהטכנולוגיה התפתחה ועלות הייצור ירדה, השימוש באמוניה התרחב מעבר לגידולים-בעלי ערך גבוה כמו כותנה וטבק, והפך לדשן חיוני לייצור מזון. במקביל, הרחבה מהירה של כושר הייצור העולמי הפכה את התעשייה למזהם מרכזי.
